הגישה האנרכיסטית היא במהותה אריסטוקרטית – אלא שאנרכיסטים טוענים שהאצולה צריכה לכלול את כולם, שמאבקו של האדם הפשוט יכול להפך למאבקם של האנשים והנשים המאוד-לא-פשוטים שהוא יוצר.
אין לנו אשליות כלשהן בנוגע לקיומם של קיצורי-דרך אל האנרכיה. איננו מחפשים להנהיג את האומה, אלא לייסד אומות של בעלי ריבונות-עצמית; איננו מחפשים להיות חיל-חלוץ של הוגים, אלא להצמיח ציבור-קוראים שמורכב כולו ממחברים; איננו מחפשים להיות אמניו של אוונגרד חדש, אלא לעודד קהל של שחקנים – איננו מחפשים בהכרח להרוס את הכוח, כי אם לעשותו נגיש לכל ובשפע: ברצוננו להיות שליטים ללא נשלטים.
אנו מכירים בכך שדינמיקות ומאבקי כוח יהיו לנצח חלק מהקיום האנושי; רבים מאתנו אף משועבדים בעצמם ל"מוזה שתלטנית" כזו או אחרת, גם אם מרצון, כך שאנו שומרים לעצמנו אפילו את הזכות לחלק ולבצע פקודות, באשר הדבר לרוחנו. אולם, כמאמר המשורר, בני האדם היחידים שחופשיים באמת הם המלך והאביון – כשהמלך הוא למעשה הפחות-חופשי מביניהם, היות וממלכתו מכבידה ומגבילה אותו, בעוד שביום טוב יכול נווד עני לחוש שהיקום כולו נברא אך ורק לסיפוק תענוגותיו וחירותו. זו הסיבה לכך שאנו מעדיפים לא לגרוע מערכנו העצמי על ידי הרדיפה אחר זהב שוטים כגון בעלות או מרות. כמו כן, באשר לא ניתן להימנע מעימות, נעדיף תמיד להיות נתונים לחסדי אלימותם וטיפשותם של יחידים, מאשר לאלימותה וטיפשותה של האנושות כפי שאלה מזוקקות ומאורגנות על ידי מוסד המדינה.
איננו דוגלים בשוויון במובן הישן של המונח: אין לנו כל כוונה למשוך את בעלי ההון והכוח מטה, "להוריד אותם אל העם"; אם כבר, ליבנו יוצא אליהם, על ששאיפותיהם אינן גדולות דיו, ואנו מלאי תקווה שהם ייזנחו את מעמדם ויצטרפו אל המאבק היחיד שיאפשר לכולם לעלות לגדולה (כך גם לא נאלץ לכרות את ראשיהם). איננו מתנגדים לתהילה המורעפת על כוכבי פופ וקולנוע כשלעצמה – אנו רק מתעבים את האופן בו היא מבוזבזת על מושאים מרוחקים, כשעל פי כל מדד אפשרי היא מתאימה יותר לרגעי הגבורה בחיינו שלנו. איננו מתנגדים להתמסרות לה זוכה האל המונותאיסטי – פשוט, למדנו שבריא יותר להפנות אותה זה אל זה. איננו מתנגדים לרכוש, בדיוק, אלא יותר לקטנות-הרוח המתגלמת בהתקוטטות המתמדת עליו, מאחר ואנו מבינים כי על מנת לשלוט בעולם, עלינו לחלוק אותו – ולצורך העניין גם להימנע מלהחריבו או מלעוות את סדריו. מלך-אביון אמיתי יטייל בגאווה ביערות ממלכתו, מתבונן בהשתאות במארג המורכב של המערכות האקולוגיות השונות, תוך ידיעה שההתנהגות ההולמת היחידה למי שמולך על ארץ פלאית שכזו היא מדיניות של הערכה עמוקה ואי-התערבות (מלבד לשם סיכול תוכניותיו של תאגיד כריתת עצים כזה או אחר). איננו ממתינים למהפכה שתעניק לנו את זכויותינו; אנו עצמנו הסמכות הגבוהה ביותר שאנו מכירים בה, ועל כן אנו מעניקים אותן לעצמנו באופן מיידי וחיים במהפכה מתמדת כדרך לגונן ולעמוד עליהן.
לא נתפשר על פחות משליטה עולמית מוחלטת, לאחד ולכל.
